<h1>רבינו בחיי בפירושו לפ"א דאבות</h1>
<h2>דף ד.</h2>
ואל תתיאש מן הפורענות, אל תעשה יאוש מן הפורעניות שלא יוכל לבוא, אלא תפחד ממנו, כענין שמצינו באיוב הצדיק שהיה מתפחד כל ימיו ואף בימי שלותו, הוא שאמר: כי פחד פחדתי ויאתיני וגו', כי מתוך שהאדם מתפחד תמיד מן הפורענות ואינו מתיאש ממנו לבו שלם ביראתו של מקום. [וכן מצינו ביעקב אפילו שהבטיחו הקב"ה ואמר לו: והנה אנכי עמך ושמרתיך וגו', ואעפ"כ היה מתפחד שמא יגרום החטא, וכן בדוד שאמר: לולי האמנתי לראות בטוב ה', ואמר בפרק קמא דברכות: כך אמר דוד: רבונו של עולם, מובטח אני בך שאתה עתיד לשלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא, אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם, אם לא. ובזה ודאי יש לתמוה, דכיון שהיה קורא עצמו 'חסיד' האיך היה מסתפק בדבר זה, אלא שמא יגרום החטא], לפי שכל יעודי התורה והבטחותיה אינם אלא על תנאי.
<h2>דף ה.</h2>
משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה וגו'. לא אמר 'בסיני' אלא 'מסיני', כלשון הכתוב ד' מסיני בא. וביאור 'משה קבל תורה מסיני', מן השם הגדול הנגלה על סיני, שנאמר וירד ה' על הר סיני. ו'תורה' זו שקבל לא תבין מזה הלוחות בלבד אלא אפילו חמשה חומשי תורה קבל משה מסיני, שנאמר לקוח את ספר התורה הזה, ספר שלם, והוא חמשה חומשי תורה. ולא חומשי התורה בלבד אלא אפילו נביאים וכתובים קבלם משה בסיני, שלכך נקרא נביאים וכתובים 'דברי קבלה' על שם שהיו מקובלים ובאים מימות משה, וזהו שנמצא במקומות בתלמוד אלא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא, ירצו לומר שגם נביאים וכתובים נאמרו לו למשה בסיני, אלא שלא ניתן רשות ליכתב עד שבאו הנביאים שבדורות וכתבום ברוח הקודש. ולא תאמר תורה ונביאים וכתובים בלבד אלא גם התלמוד נאמר לו למשה בסיני, ויש פסוק אסמכתא לזה, שנאמר מימינו אש דת למו, וזהו 'דת למו' אותיותיו 'תלמוד'. ואמרו בפרק קמא דברכות מאי דכתיב עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה, לוחות האבן, כמשמעם, והתורה, אלו מצות וחקים, והמצוה, זו משנה, אשר כתבתי, אלו נביאים וכתובים, להורותם, זה תלמוד, מלמד שכולם ניתנו למשה בסיני, ע"כ. ולא אלו בלבד אלא גם התרגום נאמר לו למשה בסיני, אלא שכחוהו וחזרו וייסדוהו, ועל כן זכה (התלמוד) [התרגום] יותר משאר לשונות שאמרו עליו לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום. ולא אלו בלבד אלא אפילו המסורת, שכן אמרו במסכת מגלה ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא, מפורש, זה תרגום, ושום שכל, אלו הפסוקים, ויבינו במקרא, אלו פסוקי טעמים, ואמרי לה אלו מסורת, ע"כ. ולא המסורת בלבד אלא אפילו קרי וכתיב נאמר לו למשה בסיני, שכן אמרו בנדרים בפרק אין בין מודר אמר ר' יצחק מקרא סופרין ועיטור סופרין וקרי ולא כתיבן וכתיבן ולא קריין הלכה למשה מסיני, ע"כ. ואם כן הכל נכלל בלשון 'תורה', וזה שאמר משה קבל תורה מסיני, כלומר תורה שבכתב עם פירוש מצותיה שפירש לו שם בעל פה כלליהן ופרטיהן ודיקדוקיהן, ותורה שבעל פה שהוא הפירוש מסרה משה ליהושע בעל פה.
<h2>דף יג:</h2>
על שלשה דברים העולם עומד, כאלו אמר על מצותיה של תורה, [שהם נחלקות לשלשה דברים, העולם עומד, ואלו הן שלשה חלקי המצות, והם: המצות התלויות בפה, ועל זה אמר 'התורה', והמצות התלויות בלב, ועל זה אמר 'העבודה', והמצות התלויות במעשה, ועל זה אמר 'על גמילות חסדים'. והוא שרמז משה על שלושת חלקי המצות אלו ואמר: כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו, אמר 'בפיך' על המצות התלויות בפה, ואמר 'בלבבך' על המצות התלויות בלב, ואמר 'לעשותו' על המצות התלויות במעשה. וידוע כי המצות התלויות בלב מעלתן גדולה מן המצות התלויות בדבור, לפי שהעבודה בהם רוחנית ושיכלית מכוח המחשבה, מה שאין כן בדבור שיצטרך אדם בו לאיברי הגוף, ועל כן אמרו במי הוא שעוסק בתורה שפוסק מן התורה לפסוק [ראשון של] קריאת שמע שהוא עיקר הכוונה, ועוד אמרו בפסוק ראשון: זהו קריאת שמע של ר' יהודא הנשיא, כלומר שלא היה מפסיק מתורתו לכל קריאת שמע אלא לפסוק ראשון בלבד. וכן מצות התלוית בלב כגון האמונה והיחוד מעלתן גדולה מן המצות התלויות בפה שהיא התורה, וכן מצות התלויות בפה מעלתן גדולה מן המצות התלויות במעשה, לפי שהעבודה בהן יותר שכלית מצד הדבור שהוא מכח הנפש השכלית, מה שאין כן במצות התלויות במעשה שיצטרך אדם בהן לנענע גופו בכל איבריו, ומפני שמעלתן גדולה מן המצות התלויות במעשה לכך אמרו: גדולה תורה יותר מכל הקרבנות כולן, שנאמר: זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים. והא למדת שהתורה שהיא מן המצות התלויות בפה מעלתה גדולה מכל הקרבנות שהן במעשה, ולכך הזכיר משה ובלבבך, שהוא העיקר באמצע]. וכן בכאן שמעון הצדיק הזכיר 'העבודה' באמצע. וכיון במאמר הזה לומר שגם בשלושת המצות הפרטיות האלו עליהן עומד העולם לפי ששלשתן כוללות חלקי המצות כולן.
<h2>דף טו:</h2>
אנטיגנוס איש שוכו קבל משמעון הצדיק, הוא היה אומר אל תהיה כעבדים וכו'. שוכו שם מקום הוא, וכן כתוב ביהושע: ירמוס ועדולם שוכו ועזקה, היו בתחילת מטה בני יהודא. ויזהיר החכם לתלמידיו שלא תהיה עבודתכם בקיום התורה והמצות מצד הגמול והשכר, לפי שעבודה זו אינה מאהבה אלא לתוחלת השכר, והעבד העובד את המלך אין עבודתו שלמה, ומטעם זה הזהירו רז"ל: להתיז ז' של 'תזכרו' כדי שלא תבין מזה תשכרו בשין שהוא לשון שכר, לפי שאין ראוי לכוין את השכר בעשיית המצות כלל, אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס. לא אמר 'על מנת שלא לקבל פרס' כי אולי היה אדם מבין מזה שאין שם פרס, וחס ושלום, ועל כן אמר 'שלא על מנת לקבל פרס', כלומר שתהיה הכונה שלא על מנת לקבל פרס שיש שם.
<h2>דף יז.</h2>
לא המדרש הוא עיקר אלא המעשה, כלומר אין תכלית הידיעה ועמלו של אדם בתורה שילמד תורה הרבה, אין התכלית אלא שיביא הלימוד לידי מעשה, הוא שכתוב: ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, בא להורות כי תכלית הלימוד אינו אלא כדי שיעשה. וכן דרשו רז"ל: שכל טוב לכל עושיהם, לכל לומדיהם לא נאמר אלא לכל עושיהם. ומטעם זה תמצא בתורה שהצדיקים הראשונים ישבח אותם הכתוב במדותיהם ולא בחכמתם, כענין: נח איש צדיק תמים, וכן ביעקב: ויעקב איש תם, ובמשה: והאיש משה עניו מאד, וזולתם.
<h2>דף ל:</h2>
ונראה לי לומר כי מה שהזכיר למעלה: העולם עומד, וכאן: העולם קיים, לפי שהשנים שהזכיר למעלה והן: התורה והעבודה, הן מדות שכליות, ולכך אמר: העולם 'עומד', כי הם הם עמודי העולם, ובריאתו של עולם נשענת עליהם, כי הם עמודים שכליים רוחניים, וכן לשון 'עמודים' מיוחדים לשמים, עמודי שמים ירופפו, וכן: אין עמידה אלא תפילה, מלשון עמודים, כלומר אין עמידת העולם ועמוד שלו אלא תפלה, אבל בכאן: העולם 'קיים', לפי שהשלום שהזכיר כאן והן: משפט שלום, הן מדות גופניות שהן קיום בני העולם, וזהו לשון: העולם 'קיים'.
